<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן נ"ד</h1>
<h2>דף לב.</h2>
לפרוק דכתיב (שמות כ"ג) עזב תעזב עמו. ואמרו חכמים פרוק וטעון אפילו ק' פעמים שנאמר עזוב תעזוב. הקים תקים. הלך וישב לו ואמר הואיל ועליך המצוה לפרוק פרוק פטור. ומ"מ בשכר חייב משום צער בעלי חיים, דקיימא לן דהיא דאורייתא. והא דאמרינן (ל"ג ע"א) רובץ ולא רבצן רובץ ולא עומד. תחת משאו, ולא מפורק. רצה לומר בחנם, אבל בשכר בכל עניין חייב. ואם הוא בבית הקברות והוא כהן או זקן ואינו לפי כבודו או שהיה פסידת בטול מלאכתו שהוא עסוק בה מרובה משל חבירו, פטור. הא כשל חבירו, חייב. ויש להאריך בזה. ואמרו חכמים (ל' ע"ב) שטוב לעשות לפנים משורת הדין ולפרוק אפילו אינם לפי כבודו, ואמרו חכמים (ל"ג ע"א) מאימתי חייב משיראה ראיה שיש בה פגיעה, וזהו רו"ס, ומדדה עמו עד פרסה בשכר. ואף על גב דכתיב בקרא חמור, ה"ה לכל בהמה. ואם היה אוהבו לפרוק ושונאו לטעון מצוה בשונאו כדי לכוף יצרו. ושונא שאמרו, שונא ישראל אבל לא שונא עובדי אלילים, ואף על פי ששונאו בשביל שעבר עבירהא), אפי' הכי לא יניח לילך ממונו לאיבוד. ובזאת המצוה תלויה שלום, שנא' (משלי ג') וכל נתיבותיה שלום. [סמ"ק סימן נ"ד]. א) דאי לא עבר עבירה אסור לשנאותו כדפירש לעיל במצות לאהוב את חבירו וכו'.
